אנחנו כהורים כל הזמן מתלבטים האם מה שעשינו היה נכון או שמה הגזמנו.
עולים בנו רגשי אשמה על כל דבר שגורם לילד שלנו לעצב או לכעס על דרך ההורות שלנו .
מאוד אהבתי את הקטע שגורם לנו כהורים רגע לעצור ולחשוב
על ההורים שלנו ועל עצמינו ולהיות שלמים עם מה שאנו עושים או לתקן במידת הצורך.
הורות חייבת להיות דינמית ונתונה לגמישות ולחשיבה .ישנם ארבעה סגנונות של הורות:
1. הורות אדישה שבה הדרישות מהילדים הם נמוכות ורמת האמפטיה של ההורים לילדים נמוכה. כאן הילדים גדלים בהרגשה שאין להם בכלל מי שיענה ויעזור להם.
2. הורות חלשה שבה הדרישות מהילדים נמוכות ורמת האמפטיה גבוהה ז"א ישנה הכלה אהבה התייחסות אבל אין גבולות .הילד גדל עם בעיות אישיות רבות וחוסר בטחון כי אין גבולות .אין לילד עמוד שדרה.
3. הורות נוקשה שבה הדרישות של ההורים גבוהות ואין אמפטיה והכלה לילד.דבר המגביל את היצירתיות של הילד וגורם לתקשורת לקוייה.
4. הורות דיאלוגית שבה הדרישות של ההורים גבוהות אבל מצד שני יש הכלה אמפטיה והקשבה לצרכים ולדעות של הילד .
כל אחד ואחת מאיתנו מכיר בתוכו לא רק סגנון אחד אלא יש לכל אחד ואחד את המינונים שלו וצריך מידי פעם לעשות עצירה ולבדוק את עצמינו.
מאוד אהבתי את הקטע הנפלא של שלמה ארצי ובחרתי להביא לכם אותו.קטע זה החזיר אותי אישית אחורה בזמן לכשהייתי ילדה ולא הבנתי את התנהלות הוריי וכעסתי עליהם אין ספור פעמים . האסימונים נופלים לכל אחד בזמנו.
אמהות רשעיות/ שלמה ארצי
"יום אחד כשילדי יהיו בוגרים מספיק כדי להבין את ההיגיון שמניע הורים, אני אספר להם כפי שאמי הרשעית אמרה לי:
אני אוהבת אותך מספיק בכדי לשאול אותך לאן את הולכת, עם מי ובאיזה שעה תגיעי הביתה.
אהבתי אותך מספיק בכך ששתקתי, ונתתי לך לגלות שהחבר הכי טוב שלך הוא סתם נקניק.
אהבתי אותך מספיק לשבת לך על הראש שעתיים בזמן שניקית את החדר, עבודה שהייתה אמורה לקחת רבע שעה.
אהבתי אותך מספיק בכך שהראיתי לך כעס, אכזבה, דמעות בעיניי.
ילדים צריכים לדעת שהוריהם אינם מושלמים!
אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לקחת אחריות על מעשייך, גם כשהמחיר ששילמת כה כבד שליבי כמעט נקרע בקרבי.
אבל הכי הרבה אהבתי אותך מספיק כדי לומר לך לא!- שידעתי שתשנאי אותי אחר-כך בגלל זה.
אלה היו הקרבות הכי קשים, אני שמחה שניצחתי בהם, בגלל שבסוף גם את ניצחת.
יום אחד כשילדיך יהיו מספיק בוגרים להבין את ההיגיון שמניע הורים, את תגידי להם בודאי כן, אמא שלי הייתה רשעית, אני יודעת שאמא שלי הייתה רשעית, אמא שלי הייתה האמא הכי רשעית בעולם.
בזמן שבתים אחרים אכלו ממתקים בבוקר אצלנו אכלו כולה קורנפלקס, ביצים, וטוסטים. בזמן שילדים אחרים שתו קולה ואכלו סופגניה בצהריים, אנחנו חויבנו לאכול כריכים, נחשו מה אמא הרשעית שלנו הכינה לנו בערב, גם זה היה שונה מבתים אחרים, אמא התעקשה לדעת בכל רגע איפה אנחנו, אפשר לחשוב שהיינו אסירים בחופשה.
היא הייתה חייבת לדעת מי החברים שלנו ומה אנחנו עושים איתם. התעקשה שאם אמרנו שנעדר לשעה, נעדר לשעה או פחות.
התביישנו להודות אבל היא הפרה בקלות את חוק העסקת הילד בכך שהכריחה אותנו לשטוף כלים, לסדר את המיטות, לבשל, לשאוב את הרצפה, לכבס, לזרוק את הזבל ועוד כל מיני עבודות אכזריות. אני חושב שהייתה שוכבת בלילה במיטה וחושבת מה עוד היא יכולה לתת לנו לעשות.
אמא שלנו הייתה רשעית!- היא התעקשה תמיד לומר לנו את כל האמת ורק את האמת.
כשהגענו לגיל הטיפש עשרה היא קראה את המחשבות וגידלה עיניים מאחור. אז החיים היו עבורנו ממש קשים.
אמא הרשעית לא נתנה לחברינו לצפצף מלמטה כשהם הגיעו הם היו צריכים להגיע לדלת כדי שהיא תוכל לפגוש אותם, וכשכולם יצאו בגיל 12-13 אנחנו חיכינו עד גיל 16.
בגלל אמא הרשעית הפסדנו הרבה חוויות שילדים אחרים חוו. אף אחד מאיתנו לא נתפס גונב, הורס רכוש של אחרים ומבצע כל פשע אחר. הכול בגללה!
עכשיו כשעזבנו את הבית, לכולנו יש השכלה, אנחנו אנשים די ישרים ועושים את כל מה שביכולתנו להיות הורים מרושעים לילדינו כמו שאמא הייתה."
מעניין .... לאיזה סוג הורים אתם שייכים ?
לאיזה חלק במאמר אתם מתחברים?
אני רוצה שתדעו שגם ההורים שלכם וגם אתם עושים את המקסימום שאתם יכולים ויודעים ברגע הזה.
ככל שאנחנו לומדים יותר מניסיון שלנו וניסיון של אחרים ומקורסים שאנחנו לומדים אז אנחנו משתדרגים את עצמינו והופכים לגרסא טובה יותר כך שאנחנו כולים להיות מודעים יותר למציאות ולתפקד טוב יותר עם עצמינו ועם הסובבים אותנו.
חיבוק גדול דליה אמסלם
המרכז להעצמה והתפתחות אישית
מטפלת בטראומות ובמאותגרי קשב וריכוז
0524241674
